רדיו, דבר אלי! (או: במה אתם מזינים את המוח שלכם?)

הייתי ילדת רדיו. ונערת רדיו. ואישת רדיו. כל חיי אהבתי את הרדיו - הייתי ישנה עם רדיו וקמה עם רדיו. מכוון כל הזמן לתחנות שהשמיעו לי מוזיקה חדשה, או מוכרת, של אמנים שאהבתי או חדשים, ושדרנים שדיברו אלי וגילו לי עולמות מוזיקליים שטרם הכרתי. הרדיו היה אחד מאבות המזון בתזונה שלי למוח, ללב ולנשמה.

בילדותי/נערותי זה היה "קול השלום" של אייבי נתן החתרני, שהביא ניחוחות של עולם אחר ולא מוכר... אח"כ ציפורי לילה בגלי צה"ל עם קוטנר וג'אמים ליליים מוזרים ומרתקים, ועם התכנית הזו מוקדם מוקדם בבוקר כשהציפורים רק מתעוררות. ואח"כ 88 המיתולוגית, לה האזנתי יום ולילה, גומעת מוזיקה חדשה וישנה, עם סיפורים וידע על עולם המוזיקה והיוצרים אותו, ועם חלום שעוד לא מומש - לשדר תכנית רדיו משלי....

ואז, במאי 2017, נסגרה 88. ומבחינתי, נדם הרדיו.

התעצבתי, וכעסתי מאד. חסרו לי השדרנים שדיברו אלי, חסרה לי המוזיקה הטובה - זו שלא משנה מתי הדלקתי את הרדיו - היתה שם, מעניינת, מחדשת ועמוקה. בעיקר חסרה לי תכנית הבוקר של בועז כהן, שדרן ועורך מוזיקלי בחסד, שהיה "מדיטצית הבוקר" שלי בכל יום.

אז אמנם התחברתי לספוטיפיי וחזרתי לדיסקים ישנים, אבל עדיין חסר לי הדו-שיח המזין עם הרדיו.

המשכתי לגשש ולחפש - בהתחלה בתוך הרשת המוכרת, שם מצאתי חלק מהשדרנים שאהבתי ב-88 משדרים בתחנות אחרות, ואח"כ גיליתי את התחנות האינטרנטיות, ביניהן רדיו מהות החיים. היה מה לשמוע, ומצאתי את עצמי שוב מדליקה את הרדיו.

בתחילת השנה הבת-12 שלי התחילה ללמוד במקום מרוחק, כך שאנחנו משכימות קום. זה התחיל כהרגל - "להדליק את הרדיו ולראות מה יש", והיה שם ניסים אמון, שבכל בוקר מספר סיפורי זן ומעביר 15 דקות של מדיטציה על רקע מוזיקת זן. זה הפך למדיטצית הבוקר שלי, תוך כדי הכנת סנדוויצ'ים והנעת היום.

אח"כ גיליתי את הפודקאסטים - כל מיני תכניות בנושאים שקרובים לליבי - הורות במבט הוליסטי, בודהיזם, אמנים ועוד. והשיח - השדרן ש"מדבר אלי" - קיבל ביטוי חדש.

אז שוב יש לי מן רדיו - זו לא תחנה מסויימת, היא לא תמיד שם, אני רוקמת את הרדיו הזה משלל חוטים שאני אוספת, אבל "אב המזון" הזה הוא שוב חלק מהתזונה שלי.

אז במה אתם מזינים את המוח? מה אתם בוחרים שייכנס אליכם פנימה? יש המון משמעות לדברים שאנחנו מכניסים, ויש לנו יכולת ואחריות לבחור -

איזה טון-דיבור אנחנו רוצים להשמיע לעצמנו? הוא עשוי/עלול להיות זה שייצא מפינו.

מה ה"וייב" שאנחנו סופגים לתוכנו? האם הוא לחוץ/מלחיץ? תומך/מרגיע? אדיש?

מה הידע/מידע שנכנס? הוא ישתלב במה שאנחנו מפיקים מתוכנו הלאה.

האם אנחנו רוצים לאתגר את עצמנו, לגרות את המחשבה, לעורר שאלות, לקבל תובנות? או לנמנם בתרדמת נוחה?

זרעי התודעה נובעים מתוכנו, אבל גם מושפעים מהסביבה שלנו וממה שאנחנו קולטים מתוכה. ומהם צומחת מציאות חיינו. אז במה אתם מזינים את המוח שלכם?